ניתוח הקטנת חזה – הסיפור של אנה

רוב הנשים בוחרות בניתוח להגדלת חזה או הרמת חזה אך ישנן גם נשים הבוחרות בניתוח להקטנת חזה, אחת מהן היא אנה. אנה מספרת שבמשך שנים אנשים ראו לא את הפנים שלה או את האישיות שלה אלא בעיקר את החזה שלה. כבר בגיל 10 היא היתה צריכה לרכוש חזיות של נשים ולא של ילדות, בגיל 13 היא כבר היתה DD מה שגרם לשמועות בחטיבת הביניים על כך שהיא עשתה ניתוח הגדלת חזה. במשך 10 מתוך 15 שנות חייה היא חשבה על ניתוח הקטנת חזה אבל רק בגיל 21 החליטה באופן סופי ללכת עליו. הגורם המכריע היה הכאב המצטבר בצוואר ובגב והעובדה שהיא לא יכלה להתאמן בלי חזיה רגילה וחזיית ספורט או שתי חזיות ספורט. היא נמנע מביקיני וחלמה על חזה בגודל סביר.

עם זאת הניתוח היה יקר ואנה ידעה שהוא יותיר אותה עם צלקות, אך התנחמה בכך שלא תזדקק בעתיד לניתוח החלפת שתלים. מה שגרם לה לחכות שנתיים נוספות. אנה מגדירה את הניתוח בצורה מאוד אישית: ניתוח שבו חותכים לך מהגוף עור, רקמות שומן ומחברים מחדש עצבים שיש לחתוך בתהליך אבל החלק המשמעותי ביותר הוא החיתוך והקטנת הפטמות ומיצובם בחלק גבוה יותר בחזה. בנוסף יהיו לך שתי צינורות ניקוז לנוזלים שעלולים להצטבר לאחר הניתוח וישארו שם עד לכשבוע לאחר הניתוח, בנוסף יהיו המון תפרים שיש להוציאם לאחר שבועיים.

אחת המסקנות של אנה מהניתוח הקטנת חזה הוא שהיא לא באמת הבינה את הצורך התמידי לשים חזייה כל היממה במשך חודשים לאחר הניתוח. אחרי הניתוח השדיים מאבדים צורה והם כמו פלסטלינה שיש לעצב לצורה הרצויה וזה התפקיד של החזייה. מסקנה נוספת היא שבמשך חודשים עד להחלמה המלאה לא ניתן ללבוש חזיות עם תמיכה של חוט בגלל התפרים הרגישים. כל אישה עם חזה גדול יודעת עד כמה הימנעות מחזיות ללא תמיכה יכולה להיות מאתגרת. בנוסף התחושה בפטמות משתנה – כפי שאנה ציינה הצורה של הפטמות משתנה מאוד אך עניין התחושה הוא דבר סובייקטיבי ותלוי באיכות המנתח. ישנן מטופלות שמאבדות לחלוטין תחושב בפטמות בגלל חיתוך העצבים, אחרות מאבדות מעט מהרגישות ואחרות דווקא הופכות לרגישות יותר. זו הסיבה שחשוב לבחור מנתח מקצועי ומומלץ.