יש לך הכל אבל אין לך כלום

דני ויריב נפגשו כמו כהרגלם לשתות בירה ולחטוף איזה צ'יפס איכותי בבר נחשב ואלגנטי. דני חנה את הBMW שלו בחניה חוקית הפעם, ויריב את הטיוטה שרק קיבל מהעבודה, העמיד איפשהו בסביבה, כי לא נותרו חניות.

דני הגיע ראשון, מחכה, מת להזמין משהו מהבר, אבל אין מצב שלא מחכה עד שיריב יתיישב וינשום כמה נשימות. בינתיים הסתכל קצת סביבו וראה הרבה אנשים עם ראשים תקועים בסמארטפונים, שניראו לו כמו עציצים ולא כבני אדם. וככה חולפות מחשבות במוחו, ודני פתאום מגיח, מעונב, לבוש היטב, ומתיישב מולו.
"קודם נזמין משהו", דני אומר, ויריב לוקח את התפריט ששניהם מכירים בעל פה. ברור וידוע מה כל אחד מהם מזמין, אבל בכל זאת, טקס זה טקס, והרגל זה הרגל.
דני: יריב, מה קרה אתה ככה מעונב?
יריב: קיבלתי קידום בעבודה. הוא עונה ולא ניראה שמח במיוחד. נו.. עוד כמה אלפים למשכורת, קידום רציני, אבל מה אני אגיד לך…
מה תגיד? מחזיר לו דני.
תקשיב, אישה, ילדים, עבודה מכניסה, וטיולים לחו"ל, זה אחלה. אבל… לא יודע מה קורה לי. משהו חסר. זה לא מספיק. וזה לא עניין של עוד כסף או איזה הובי, או חופשה. תשמע, אני כבר לא ילד. טעמתי משהו בחיים, אתה יודע…
דני מביט בחברו, מקשיב, מזדהה משהו, ולוקח לגימה ארוכה מהבירה שזה עתה הונחה לפניו. המזגן פתאום מקרר אותו מידיי.
דני: מה קורה יריב, הכל בסדר?
כן. הכל יותר מידיי בסדר. ויחד עם זאת ממש לא. תשמע, החיים עפים. אתמול היינו בני שש עשרה, אח"כ צבא, ותיראה אנחנו פה, נושקים לארבעים, ומה?… חוץ מכסף, דירה, אוטו, משפחה, תארים, טיולים, לא חסר משהו? מה נשאר מכל זה?
דני: לא יכול לשלא להזדהות איתך. הוא מוציא נייר איכותי מכיסו ומגיש ליריב. תשמע, הוא אומר לו. בוא נלך לשמוע. "מי מושך בחוטים" ובעיקר, בשביל מה.