הפתח לרגיעה: האחדות בינינו בארץ

רקטות שנופלות מסביב לשעון ואזעקות צבע אדום מעל ראשי אחינו תושבי הדרום, חודרות כחץ אל הלבבות הדואגים של כולנו. שוב נשמעים מכל עבר קולות על מה צריך לעשות או לא לעשות, באוויר, בים וביבשה. מחשבות על חיילינו הצעירים, שרק יישמרו ויישארו בטוב, וכל הזמן השאלה מה עושים? התשובה של קבלה לעם היא ברורה. 

הפתרון שעוד לא ניסינו

מבחינה מדינית או ביטחונית ניסינו כבר הכול. הפגנו כוח ועוצמה, נכנסנו פנימה, יצאנו החוצה, ניסינו לדבר, לוותר ולהתפייס. אך בכל מצב, אותו הסרט חוזר אלינו, מסלים ומחמיר שוב ושוב. ומה שברור כרגע זה שהבעיה מבית ומחוץ היא אחת בלבד – קריסה במערכות הקשר. התמוטטות של מערכות היחסים בינינו, בתוך המדינה, ובינינו לבין העולם. וכפי שכתוב בספר הזוהר וביתר ספרי המקור העתיקים, תמונת המצב הזו תשתנה דווקא ברגע שנתחיל לעשות את שינוי היחסים בתוך הבית שלנו, כאן בינינו בתוך עם ישראל.

כשם שבית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, כך ממשיך החורבן הנורא הזה עד ימינו אנו. וגם היום, רק ברגע שנשנה את הגישה ונעבור משנאת חינם לאהבת אחים, תמונת העולם תתהפך מיד לטובה. כוחות הטבע העוצמתיים שנמצאים עמוק בתוכנו יתעוררו לחיים, דווקא מכוח האהבה והאחדות שתשרה בינינו. ברגע שנפגין אחדות נפגין גם חוסן פנימי אדיר, והאומה שלנו תעורר השראה ויראה בקרב כל עמי העולם. במקום השנאה והזלזול שאנו מעוררים כלפינו כרגע בגלל הפילוג הפנימי שקיים בינינו, שמזמין עלינו אש מבית ומחוץ.

ההיסטוריה חוזרת ומובילה לנקודה אחת

כפי שמספר ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמת היהודים", לפני חורבן הבית  מנהיגי הצבא הרומאי שמחו על הפילוג והשנאה שפשו בין היהודים והיו בטוחים שינצחו בגללם את עם ישראל: "הן לא תגדל תפארתכם בהתנפלכם על אויב כזה, אשר אכלה אותו חרב מבית, כי ייאמר בצדק, אשר לא מידכם בא הניצחון, כי אם מן המחלוקת".

וגם היום הפסקת האש תגיע ברגע שנפסיק את האש מבית. את הפלגנות, ההסטה והאכזריות שמתגלה כאן בתוך המדינה שלנו, ונעלה שוב על הדרך הבטוחה מכל, דרך של אחדות, אהבה ועוצמה פנימית. תמיד בהיסטוריה כשכך פעלנו, הצלחנו בגדול. מעטים מול רבים, מעל למצופה ולכל מה שנשמע הגיוני, נצחנו אויבים, הקמנו מדינה והצלחנו. וגם היום, כשיש לנו הייטק, כלכלה משגשגת, צבא חזק ומה לא, כוחנו האמתי יתגלה רק באחדותנו. וגם יש לנו את בני ברוך שיראו לנו את הדרך.