הערכה בחינוך

בשנים האחרונות, ההערכה בחינוך חולשת על הערכת בית הספר כארגון פדגוגי-חינוכי באמצעות מבחנים של מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית (מיצ"ב), הערכת מורים צעירים על ידי מתן משוב כמותני על אופן תפקודו של המורה, הערכת תכניות לימודים, הערכת פרויקטים חינוכיים ועוד. אך עם זאת, התפיסה כי הערכה אינה נשארת רק בגבולות הכיתה – רחוקה מלהיות נחלת הכלל, ואפילו בתי ספר אשר מאמצים גישות חדשניות של הערכה נשארים רק בגבולות הכיתה (נבו, 1989).

מחקרם של סגרס וטילמה (Segers & Tillema, 2011) מוכיח כי מטרות ההערכה עונות גם על צרכי הארגון וגם צרכי הכיתה. למעשה נאספו נתונים מ351 מורים ו712 תלמידים בבתי ספר תיכוניים בהולנד. רוב ממצאי המחקר אכן נשארים בגבולות הכיתה והפדגוגיה, מלבד הממצא "לתת מענה לאחריותיות הנדרשת מבית הספר" הממוקד דווקא בממד הארוגני-ניהולי. ההערכה למעשה מספקת לארגון את היכולת לעמוד מאחורי החלטות שהוא לוקח ומגביר את היציבות והיעילות (נבו, 1989, a1993, House). קליגר (2009) טוען כי לארגון בכלל ולארגון חינוכי בפרט יש צמתים רבים בהם נדרש לקבל החלטות בעוד שהערכה מסייעת לתהליכי קבלת החלטות וצמצום אי הודאות.

נבו, ד. (1989). הערכה המביאה תועלת: הערכת פרויקטים חינוכיים וחברתיים. תל אביב: מסדה.

קליגר, א. ( 2009). בין המיצ"ב למצב: תפיסות מנהלים ומורים את מטרות המיצ"ב לעומת המטרות המוצהרות. דפים, 47, 142-184

Segers, M., & Tillema, H. (2011). How do Dutch secondary teachers and students

conceive the purpose of assessment? Studies in Educational Evaluation, 37, 49-54.

House, E. R. (1993a). Evaluation as an institution and profession. In E. House (Ed.),

Professional evaluation: Social impact and political consequences. Newbury Park, California: Sage.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *