דיו ודם

הרבה דיו והרבה דם נשפכו על עניין החופש, מלחמות רבות נסבו אודותיו, חופש דת ואמונה, חופש ועצמאות לאומית, חירות מעמדית, מגדרית, אישית, כולם רוצים חופש. ואכן במהלך 200 – 300 השנים האחרונות בעקבות המאבקים הללו חלו שינויים רבים במבנה החברה האנושית, שינויים שפותחים יותר אפשריות בפני יותר אנשים. אך אחרי כל השינויים והמהפכות הללו האם בני האדם כולם, או רובם, חיים בתחושה של חופש?
בדרך כלל כשאנו אומרים חופש אנו מתכוונים לאפשרות לפעול על פי בחירה עצמית וללא כפיה, אני אדם חפשי, אני עושה מה שאני רוצה. ההחלטה היא בידי. אך אם נבחן היטב את המניעים שגורמים לנו לפעול נגלה שם שתי תחושות שעומדות בבסיסן של כל ההחלטות שלנו והן התענוג והסבל, האדם, וכל יצור חי אחר, בנוי כך שהוא נמשך לתענוג ונדחה מהסבל, וכשאנו שוקלים אם כדאי או לא כדאי לעשות משהו אנו מודדים את מידת התענוג לעומת מידת הסבל שאותו מעשה יסב לנו. השיקול הוא שיקול מסחרי פשוט של רווח והפסד. כך אנו נוהגים וכך נוהגים כל בעלי החיים.
אנו לא יכולים לבחור מה יגרום לנו סבל ומה יענג אותנו, בעניין הזה אין לנו לא שליטה ולא בחירה. את ההחלטות האלה, מי שברא אותנו , כבר החליט עבורנו וחיינו מנוהלים בהתאם להחלטות הללו, שלנו אין כל חלק בהם, כמו בהמה שנעה קדימה, או בגלל המכות שהיא סופגת או בגלל המזון שמחכה לה בהמשך, המקל והגזר, אם כך היכן הוא החופש שלנו?
החופש שלנו הוא בשחרור מההפעלה האוטומטית של כאב ועונג, בהתעלות מעליהם. יש בנו, בני האדם, פוטנציאל לקיום גבוה יותר שבו אנו מתמודדים עם הכוחות שמפעילים אותנו, מזהים אותם ולומדים לחיות איתם, חוויית החיים בצורת הקיום הזה עשירה וחזקה לאין ערוך מהחיים הרגילים.
מדוע צורת חיים זאת נקראת חופשית?

משום ששם יש לנו בחירה, לעלות או לרדת, ללכת עם הטבע הבסיסי שמושך אותנו לתענוג בלבד או להתעלות מעליו, אנו ניצבים מול הכוח שמנהל אותנו רואים את הכיוון שאליו הוא מושך ומכוון אותנו ומחליטים בעצמנו מה לעשות ועד כמה. במצב הזה אנו נקראים אדם, אדם חפשי.