בניאס בתקופת מלחמת השחרור

לאחר התמרון הידוע של הסורים, והנפת הדגל הסורי על תל דן, מתעוררים השלטונות הבריטים האדישים לנעשה בגבול עד אותו זמן – ומשגרים לשטח יחידה גדולה של חיל הספר החונה בסביבה ובתום קרב קצר הבריטים פורקים מנשקם את הסורים שנכנעים ללא התנגדות ושובה אותם.

מאמצי התעמולה הערביים נגד הישוב היהודי נושאים פרי בכפר בניאס, במיוחד לאחר החלטת האו"ם – 29.11.1947 .  בשלב זה, מחליפים את ביקורי השכנים השגרתיים אצל היהודים בגלוי, לאור היום, ובמקומם מתגנבים אנשי בניאס באישון לילה תושבי הכפר וממשיכים לקיים את הקשר עם חברי קיבוץ דן. כלומר, בתוך מסך האיבה יש בקיעים ופרצות, דרכן עוברות גם ידיעות מודיעיניות אל הישובים היהודים.

עם זאת, מורה דרך מבניאס הוא שמוליך כנופית מרצחים המגיעה אל מעין ברוך ורוצחת אחד החברים בישוב. גם כשכוחות הסורים תוקפים את כפר סאלד ואת דן – ב 1948, התקפה חזיתית משתתפים בתקיפה לצד הכוחות הסורים גם רבים מתושבי בניאס. אף על פי כן, הקשר בין הכפר לישובים היהודים, אינו מנותק לחלוטין. וממשיך להתקיים חרף ניסיונות הצליפה היום יומיות באנשי הישובים, המגיעות מגבעת בניאס כמו גם משאר הגבעות הסוריות שקרובות לגבול.  אין אימות מטעם המודיעין המוכיח כי בין הצלפים לא נמצאים אנשי בניאס. אנשי הצבא וגם אנשי הישוב היהודי, מודאגים מהעובדה שקוניטרה, עיירת המחוז החשובה – ריקה מאדם ולעומת זאת חונים בבניאס כ 500 חיילים מצוידים ומוכנים למלחמה. לרשותו של צבאם 45 מכוניות, 3 תותחים, 10 מכונות ירייה, ולכל חייל רובה ורימון יד. נשק וציוד רב לפי קנה המידה של אותה תקופה. כמה כנופיות שראשיהן ואנשיהם הם מ ג'ובת א חשב ובניאס רומזים בנאומיהם על המזימה הנרקמת בראשות בכיר מקוניטרה הנמצא באותו זמן יותר בבניאס מאשר בעירו.

בנוסף לכך מהווה בניאס בסיס לפטרולים המסיירים בין גשר בנות יעקב לתל דן. ברור לכל שמטרת הכוח היא כיבוש עמק החולה. לשם כך מתארגנת כנופיה נוספת המונה 1500 איש, שמתפקידה להיות חיל החלוץ של הפריצה הסורית לארץ.  עזרתו של הצבא הסורי עצמו, הייתה מתוכננת לסייע לפלישה באמצעות הפגזה ארטילרית. בנוסף כללה התכנית את פיצוץ הגשרים, על מנת למנוע הגעת עזרה צבאית בריטית. אנשי המודיעין הצליחו לאסוף מודיעין שכלל גם את תאריך פתיחת הפלישה הסורית שנועדה להתרחש ב 1.5.1948.  בישוב היהודי נערכים לקראת ההתקפה הצפויה בהתאם לאפשרויות.